אחרי ארבע שנים של חקירה מאומצת קיימה אתמול (ב') משטרת ישראל מסיבת עיתונאים שבה הציגה את פרטי החקירה המסועפים ואף חשפה את אחד החשודים בפרשת הרצח בבר נוער. אך אבוי, החוקרים הגאים לא הספיקו לנוח על זרי הדפנה וליהנות מרגע קטן של תהילה על פיענוח הפרשה וכבר החליט השופט עידו דרויאן לדחות את הסרת הצו ולהעלים את הידיעות שכבר פורסמו.
גבות רבות הורמו בעקבות ההתנהלות המוזרה של בית המשפט ומשטרת ישראל שמיהרה לפרסם את פרטי הפרשה וסירבה לחכות ולאפשר לפרקליטם של החשודים לערער על ההחלטה. חיים פנחס
, ראש מחלק בילוש בימ"ר ת"א לשעבר
, המוכר יותר בכינויו 'שוגון', ביקר את ההתנהלות הכללית של המשטרה בתיק, החל מהחקירה שהתנהלה בעצלתיים ועד למעצר המתוקשר של החשודים ברצח. פנחס הצדיק את התנהלות השוטרים ופירט את הנהלים שעל פיהם נהגו: "בארבעת החודשים האחרונים הגיע מידע למשטרה ומאותו רגע הופעל נוהל של קבלת המידע מהשטח. הנוהל היה נכון. בנוגע לעד המדינה החשש היה שאתה יודע מי החשודים אך הם יגיעו למעצר וייצאו זכאים ולכן השלב הזה היה חשוב לגיבוש ראיות".
כשנשאל פנחס על ההסתערות המתוקשרת על החשודים בלב ליבה של בני ברק הסואנת ניסה שוגון להסביר כי "היה צורך מבצעי, אני מניח שהעדיפו לעשות את זה בצורה אחרת ופיקוד היחידה שהיה בחו"ל באותה עת, רצה להיות נוכח ביום המעצר אבל כנראה שהיה חשש לחיי אדם, יכול להיות של עד המדינה. השוטרים לקחו בחשבון גם את האפשרות שהחשודים חמושים בנשק או שינסו להימלט עם הרכב שלהם וידרסו כל מה שזז". גם את הטענות לכך ששוטרי היחידה הדליפו לתקשורת את פרטי הפרשה דחה פנחס: "קשה לי להאמין שהתקשורת ידעה על נקודת המעצר. לדעתי אנשים עם סמארטפונים עמדו וצילמו והעבירו לתקשורת".
ניסים משעל הקשה על ראש המחלק במיל' וביקש שיבהיר אם לדעתו המשטרה "פישלה" בשיטת החקירה וניזונה רק מאדם שבא ומסר את הפרטים. פנחס הודה: "המשטרה יכלה להגיע לחשודים בחקירה נאותה ולא לחכות שיגיע מודיע וימסור את המידע למשטרה. זו לא עבודה מסובכת. יש פה אירוע גדול עם פיענוח סביר ואין על החקירה ציון טוב".
על רקע הביקורת הקשה על הזיגזוג של בית המשפט ומשטרת ישראל הותר היום (ג') לפרסום שמו של החשוד המרכזי ברצח, חגי פליסיאן בן 23 תושב פרדס כץ. כמו כן פורסם כי הרצח בוצע כפעולת נקם של פליסיאן על תקיפה מינית של אחד מקרובי משפחתו מצד בכיר בקהילה הגאה.
ייתכן כי משטרת ישראל אכן ניסתה לזכות באהדת הציבור ולכן מיהרה לפעול, ייתכן מאוד כי החקירה הייתה יכולה להתנהל באופן שונה ואולי אף היינו יכולים לראות את החשודים מאחורי סוגר ובריח בשלבים מוקדמים יותר, אך למרות ההתנהלות הקלוקלת כביכול, עדיין מדובר בהישג של המשטרה ובפרשה כואבת שאחרי ארבע שנים מתוחות כנראה הגיעה לסיומה.